היום אנחנו רוצים להסביר על מושג מעולם הפסיכולוגיה החברתית והתקשורת, שנעשה בו שימוש, או יותר נכון ניצול, ע"י תעשיות המזון. מתוך הבנה של הרעיון הזה, אני מאמינה שיהיה לכן קל יותר מול קשיים חברתיים בנושא אוכל.
לנושא קוראים "ספירלת השתיקה".
ספירלת השתיקה היא היכולת של אמצעי התקשורת ליצור אשליה של "דעה רווחת" או "חכמה ברורה מאליה" שיש בציבור הרחב. מהרגע שהרעיון ש"כולם" חושבים בצורה מסוימת נתפס אצל מישהי, עומדת לפניה בחירה: האם לקבל את הדעה הרווחת (המזוייפת) או לחשוב בצורה עצמאית על הנושא, ולקבל החלטה משל עצמה.
רוב בני האדם, יעשו את מה שקל: לא לחשוב יותר מדי. האינסטינקט הבסיסי אצל האדם הוא להשתלב בחברה, לעשות מה שכולם עושים. רוב האנשים פוחדים ממצב של בדידות רעיונית ותחושה שהם בדעת מיעוט.
גם אם יש למישהי דעה אחרת, ברגע שהיא מבינה מהי דעת הרוב, היא תעדיף להסתיר אותה, תשאף להיות חלק מהרוב. היא "תסקור" באופן לא מודע את הסביבה, תבין מהי הדעה הרווחת, ותבחר אם לאמץ אותה, או לדבוק בדעה שלה בשקט.
וכך המניפולציה, הופכת למציאות עצמה. הספירלה שהחלה מנקודה אחת קטנה, הפכה לנחלת הכלל. כולם מאמינים בתמימות שה"מציאות" המומצאת היא הדעה הרווחת, ומאמצים אותה לעצמם. מנגד, אלה שמבינים שמדובר בשקר, מעדיפים לשתוק, להסתיר את דעתם כדי לא להיות מותקפים ע"י כולם.
וזוהי הדרך האפקטיבית ביותר ליצור מציאות, לאלה שמחזיקים בכוח, ובכסף. בתרבות שלנו הדרך המהירה ביותר להבין מהן הדעות של שאר האנשים, עוברת דרך אמצעי התקשורת, הרשתות החברתיות, מנהיגים, אומנים ויוצרים. וכך התקשורת מעצבת את התרבות.
הנושא הזה קשור מאוד אלינו.
התרבות שלנו, והתרבות המערבית בכלל, הושפעה קשות מאינטרסים של תעשיות מזון. התעשיות מממנות את התקשורת עצמה (תוכלו לבדוק בגוגל מי מחזיקים במניות ערוץ 12 ו-13 למשל), את הפרסום בתקשורת (מרבית הפרסומות הן למוצרי מזון), את המחקרים, האוניברסיטאות, הפוליטיקאים, את האמנים ולאחרונה את שלל ה"משפיענים" ברשתות החברתיות. זה כבר הפך לנורמה שכל "דוגמנית" עם מספיק עוקבים באינסטגרם, "ממליצה" על מוצרים שונים שהיא כאילו ניסתה על עצמה.
והדברים האלה עובדים, כי הם שוטפים לנו את המוח בצורה יומיומית, עד שהם הופכים לחלק מהמציאות עצמה- אנשים לובשים, אוכלים, שותים, מצביעים, ואפילו מתנהגים על פי מה שהפרסומות והתקשורת מכתיבים לנו ש"זוהי המציאות".
וכך גם נוצר המצב לגבי אכילת מתוקים. הקישור שעושות הפרסומות עם אנרגיה, כוח פיזי, יופי חיצוני, אושר, כריזמה, ביטחון עצמי ועוד, יחד עם מוצרים מעובדים הכוללים בדרך כלל סוכר- הפך לקשר שהפך ל"מציאות" תרבותית. "אין חגיגה בלי עוגה", במבחנים צריך חפיסת שוקולד, בשבת צריכים לקבל חטיף, בשביל לעשות כושר צריך חטיפי אנרגיה והמון דגני בוקר…
הרצון של התעשייה, עבר עיבוד למציאות שקרית שמוצגת על גבי המסכים, ועם הזמן המציאות הזו הפכה ל"מציאות אמיתית" אצל רוב האנשים בראש. נוצרה כך נורמה תרבותית מושרשת עמוק כל כך, שקשה לברוח ממנה.
מה קורה עם אלה שהשקיעו זמן, כסף וחיפושים אחר האמת? ואני לא מדברת על אלה שמצאו בקלות כתבות מאוד מאוד "אובייקטיביות" בעיתונים. אני מדברת על אלה שבאמת קראו מחקרים וממשיכים לקרוא אותם כל הזמן, על אלה שהשקיעו כסף וזמן כדי ללמוד מה טוב להם ומה מזיק.
אלה לא הרבה אנשים.
ובאקלים שבו כולם כל כך אוהבים סוכר, עוגות ופיצות, אף אחד לא רוצה להיות "מוזר", לאכול בריא ולעשות כושר. הרבה יותר נוח לשבת עם החבר'ה ולנשנש (מילה מכובסת ללטחון) חטיפים, לשתות אלכוהול, ולהזמין פיצה. אנשים מגיעים למצב שהם מתביישים לסרב לאוכל מזיק בארוחות.
בסביבה שכבר הפכה מזמן למכורה לסוכר, איך אפשר לשלוח ילד עם אוכל בריא לבית הספר או לגן, כשמסביבו רק מחלקים ממתקים, כל ילד מגיע עם שקית של קורנפלקס (במקרה הטוב), ורובו המוחלט של צוות ההוראה נמצא בעודף משקל חמור?
בסביבה שבה ספורטאים ספורטאיות, "מאמנות כושר", ו"תזונאיות" מפרסמים בעצמם מוצרים שהורסים לנו את הבריאות, כאילו שהם בריאים, קשה שלא להיגרר לאמונה שאנחנו "חייבים מתוק מדי פעם".
שימו לב, לשר הבריאות בכבודו ובעצמו יש כרס. מה עוד יש לומר?
התעשייה הצליחה לחולל את "ספירלת השתיקה" בצורה טובה כל כך, שאפילו הוגי התיאוריה משנות החמישים לא חלמו שכך זה ייראה.
עכשיו הזמן לדבר על המציאות האמיתית. אני מקווה שאת כבר אחרי תסמיני הגמילה הקשים. אני מקווה שאת מתחילה לראות את "האור" של האנרגיה שחוזרת אלייך, הרעב שיורד דרסטית, ירידת החשק למתוק שהיה פעם שולט בך. עכשיו זה הזמן שתכירי במציאות האמיתית: כמעט כל מי שסביבנו, מכור בצורה זו או אחרת לסוכרים, לממתקים, ללחמים ולעוגות. כמעט כל מי שסביבנו "תקוע" בתוך המעגל הזה.
מהיום, כשאת רואה פרסומות, כשאת רואה כתבות ממומנות, כשאת רואה את המדפים העמוסים בסוכר שיש בסופר, אני רוצה שתזכרי את המילים שלי טוב טוב: אי אפשר לעבוד עלייך יותר. את כבר יודעת את האמת, ויודעת איך השקר נבנה והתבסס בכל המציאות סביבנו.
מהיום, יש לך אחריות. על עצמך, ועל הסביבה שלך. ללמד את כל מי שאת יכולה מה שאת חווית עכשיו על עצמך. כשאת רואה שממתקים נכנסים לגנים ובי"הס של הילדים שלך, חובה עלייך לעצור את זה. כשאת רואה בני משפחה וחברים זוללים מתוקים, נסי להסביר להם בנועם את מה שאת יודעת.
אסור לנו לפחד שיזלזלו בנו. אין לנו במה להתבייש.
יש לנו אחריות חברתית אחת לשנייה. כי אם לא נעצור את זה, גם אנחנו נהיה חלק מאותה ספירלה.
ספירלת השתיקה.
❤אריאל והילה
