ברוכות הבאות ליום נוסף בתוכנית המוטיבציה שלנו.
היום הוא לא סתם יום, זה לא "עוד" מאמר.
❤שימי לב: היום אני רוצה להסביר את אחד הנושאים העיקריים שבשבילו נרשמת לתוכנית הזו. היום אני רוצה להסביר איך נראית ההתמכרות הנפשית לסוכר.
אני אתחיל לבנות גרף שנראה כמו גרף ההתמכרות הפיזית לסוכר. זוהי ההתמכרות הנפשית שלנו:
הגרף הזה הוא כושר ההתמודדות שלנו מול מצבים בחיים: עימות, ריב, מתח וכו'.
כל דבר שקורה שאינו תואם את הציפיות שלנו דורש תגובה, כלומר זהו הגרף שמציג את יכולת התגובה שלנו לאירועים מעמתים שקורים לנו.
הקו הירוק מסמל את האמונה שלנו לגבי היכולת להתמודד עם האירועים הלא צפויים האלה. ככל שנתמודד איתם דרך מציאת פתרונות, ניסוי וטעיה, לימוד, שימוש באומץ, בנחישות וכד', כך האמונה לגבי יכולת ההתמודדות שלנו תתעצם ונפתח ביטחון עצמי חזק.
דוגמא: ילדה נמצאת בבית הספר ונכנסת לסיטואציה שבה ילדה אחרת מקניטה אותה. הסיטואציה לא מוכרת לה, היא נעלבת ובוכה, אך לבסוף היא מחליטה לעשות את אחד מהדברים הבאים: להתעלם בהפגנתיות, להחזיר, לספר למבוגר ולקבל עזרה, לנסות לדבר עם הילדה האחרת וכד': כל אלה פתרונות אמיתיים לסיטואציה, והם צפויים לעזור לילדה להתקדם לעבר פתרון למצב, ולחזור למצב נורמלי.
נכון, יהיו פתרונות שיחמירו את הבעיה, אך לא ניתן לדעת זאת מראש, כל מה שהילדה יכולה לעשות הוא לנסות אפשרויות שונות וללמוד מהן. ככל שהילדה שואפת להגיע לפתרון ומנסה עוד ועוד פתרונות שונים- היא משפרת את המצב ולבסוף מצליחה. בכל המצבים האלה, הילדה לומדת ומתנסה באפשרויות שונות, היא צומחת מכך.
במקרה הזה הילדה תלמד שבכוחה לפתור בעיות בחייה. האמונה שלה בעצמה תתעצם והביטחון העצמי שלה יעלה. נכון, יהיו לה ירידות ועליות בביטחון העצמי, אך הן יהיו מינוריות. עם השנים וככל שהיא תתמודד עם יותר סיטואציות בהן יש פער בין הציפייה לבין המציאות, וככל שהיא תתאמן על צמצום הפער הזה, היא תבין שיש לה כוח. היא תאמין שהיא חזקה.
האמונה הזו תהפוך עם השנים לאמונה בסיסית. כדי להפוך את האמונה ולבטל אותה דרושים אירועים חריגים מאוד, דרושה חזרתיות על האמונה ההפוכה לאורך זמן הכוללת הוכחות במציאות.
עכשיו, בואי ניקח את אותו הסיפור ונוסיף לו טוויסט קטן:
זוכרת את הרגע שבו הילדה נפגעה, ובכתה?
באותו רגע הגיעה המורה.
המורה, שלפה חטיף שוקולד ובעזרתו ניסתה "לנחם" את הילדה. בדרך כלל הניחום הגיע עם המשפט: "לא נורא, זה יעבור".
לפני הפגיעה, הילדה היתה במצב שבו הסדר שלה היה יציב. כרגע כשנוצרה הפגיעה היא נכנסה לערעור של הסדר הקיים. כושר ההתמודדות שלה נכנס למבחן– ואז הגיעה המורה עם השוקולד, ומי נמצא בתוך השוקולד- כמובן ידידנו הסוכר.
הפיתרון הקל של המורה היה לנתק את הילדה מהמבחן שאותו המציאות הציבה לה. לאפשר לה בריחה. היא חינכה אותה באותו רגע שזה הדבר הנכון לעשות.
הסוכר, עוד לפני שנכנס לפה, הציף את המוח בדופמין- החומר שגורם לנו להתעוררות ולמוטיבציה גבוהה. וברגע שהסוכר כבר נכנס לפה- הוא הקפיץ לילדה עוד חומרים במוח: סרוטונין, אדרנלין ועוד ועוד. כל אלה הם חומרים "משככי כאבים", היוצרים תחושת אופוריה, יוצרים ניתוק זמני מהמציאות.
כושר ההתמודדות נמצא במבחן, אך הסוכר גורם לבריחה מאותו מבחן, כיוון שההרגשה עוברת "תיקון" מלאכותי, הילדה מרגישה טוב יותר בצורה מלאכותית, וכשאין הרגשה רעה- אין צורך לפתור כלום!
ככה זה נראה בגרף:
כלומר, נוצרה בריחה מההתמודדות, במקום התמודדות אמיתית עם הסיטואציה. הילדה מרוכזת כעת בהנאה מהשוקולד, היא מסתכלת עליו ורואה בו בטעות- "פתרון" אפשרי לכל הבעיות בהמשך.
החינוך של הילדה מתקבע ברגע הזה: סוכר הוא פתרון.
ומה קורה כשהסוכר נגמר?
הצניחה הפיזית בכמות האנרגיה, מקבילה גם לצניחה הנפשית. אבל את הצניחה הזו קשה לקשר לסוכר, כי הוא הרי כבר לא נמצא מול העיניים- התהליך הזה קורה אוטומטית וקשה לשייך את האשמה אל האשם האמיתי.
ובנתיים, הילדה מבינה: לא התמודדתי.
וזה נכון. הילדה בפועל לא התאמנה על התמודדות. לא התאמנה על פיתוח האומץ למציאת פתרונות.
ולאט לאט, המסקנה המתקבלת בתת המודע היא אחת: אני חלשה מלהתמודד. הרי נמנעתי מהתמודדות ונשארתי במקום, ואין מי שימנע מהסיטואציה לחזור על עצמה.
כך זה נראה בגרף:
ללא הבנה אמיתית, ובדרך כלל בעידוד ההורים והסביבה הקרובה, בכל פעם שהילדה תגיע למצב של התמודדות עם עימות, מתח, כעס, ואפילו אירועים טראגיים- תמיד יהיה לה פתרון מהיר וזמני לכאב- הסוכר. אך בלי לשים לב, הסוכר מדרדר אותה למצב שבו הביטחון העצמי יורד ויורד, אל מתחת למצב הטבעי שהיה אמור להיות.
הסוכר לא מאפשר לילדה לפתח ביטחון עצמי תקין. הוא מאלץ אותה לזייף ביטחון עצמי.
כשהיא תגדל, ברגעי הכאב האמיתיים, כשאף אחד לא רואה- היא תשתמש באוכל כדי להרגיש טוב יותר, כדי להרגיש את אותה אופוריה שוב, לזמן קצר. היא מתגעגעת לרמה הנורמלית (הקו הירוק) שבה הייתה פעם. היא רק שואפת להגיע ולגעת בה- גם אם רק לרגע.
זו הסיבה שזה כל כך קשה לפעמים. זו הסיבה שאין סיכוי לכוח הרצון למנוע מאיתנו לאכול מתוקים: תחושת הנוסטלגיה והרצון הבסיסי שלנו להיות באותו קו טבעי– חזקים יותר מכל דיאטת תפריטים מטופשת. כשכואב, זה כואב. וחייבים סוכר.
אם חיכית שנים לרגע שבו יהיה לך סוויצ' בראש. עכשיו זה הרגע.
תראי מה קרה לך, הלוא זו את. את אותה הילדה. והסוכר? הוא זה שגורם לך לכל כך הרבה כאב בעודך מאמינה בכל ליבך שהוא הפתרון.
וזה לא הסוף. לא רק שהוא הרס לך את יכולת ההתמודדות, הסוכר הפך לגורם משמעותי שבעתיד ייצור סיטואציות קשות חדשות רק בשל ההידרדרות הזו: כי אין לך יותר ביטחון ואמונה בעצמך. היזכרי בבקשה בשיחת ההיכרות שלנו, אותה שיחה שבה החלטת להירשם לתוכנית. כמה כאב הצפת שם? כמה ניסיונות ואכזבות כבר עברת, כמה מחירים את משלמת בשל עודף המשקל? בבריאות, בזוגיות, בביטחון, באנרגיה, באהבה שלך אלייך?
למפעלים הגדולים האלה, למהנדסי המזון, למפרסמים, לפוליטיקאים… לאף אחד לא היה אכפת למכור לך מוצרים שרק גרמו לאמונה ההולכת ומתקבעת: "אני חלשה. אני צריכה את הסוכר הזה. הסוכר הזה טוב לנפש."
לאט לאט נשבית ב"קסם" של הגלידות, השוקולד, העוגות… הלוא הן כאן כדי לשמח, לא?
הרי אין חגיגה בלי עוגה, לא?
אז איפה היא אותה החגיגה? האם שילמת על התוכנית הזו כי את בחגיגה? באנרגיות? האם את נראית במיטבך? האם את מרגישה קלילה ובריאה? האם הגוף שלך יחזיק מעמד עד לגיל מופלג? והכי חשוב- האם את מתמודדת בביטחון עצמי, בעוצמה, אל מול קושי?
מה יקרה לילדה שבך כשיגיע חס וחלילה משבר, פרידה, מתח- האם היא תדע להתמודד?
תסתכלי על התמונה הזו עכשיו:
את יודעת למה הבחורה הזו נראית כל כך יפה, זוהרת, רזה, בריאה ומלאת ביטחון עצמי?
כי זו רק תמונה מתוך פרסומת! זו תמונה מהונדסת, עם דוגמנית, איפור, תאורה מושלמת ועוד.
הבחורה נראית כל כך יפה וזוהרת בדיוק מהסיבה שאורח החיים שלה הוא כזה שהיא לא נוגעת במוצר המזויף הזה לעולם. היא מבינה מה היא מפרסמת. היא מבינה את הטריק. היא עושה את זה בשביל הכסף, אבל האם היא אוכלת את העוגות האלה בעצמה? ברור שלא.
היא מבינה מה הסוכר עלול לעשות לה והיא שומרת על עצמה- ובדיוק בגלל זה היא נראית כל כך טוב! היא נמצאת על הקו הירוק שבגרף.
אני רוצה שתסתכלי בצורה הזו על המוצרים המסוכרים סביבך- הם יוצרו במטרה למכר אותך. הם לקחו, וממשיכים לקחת לך כל כך הרבה דברים: הביטחון העצמי שלך, כושר ההתמודדות שלך, נמצא כרגע בשפל ביחס לעוצמה שהיית יכולה להיות בה. תראי עכשיו את השקר הזה, השקר שהתמונה הזו מייצגת!
הסיבה שבה פנית לאוכל מעובד ומסוכר, כפתרון למצב רוח או מצב נפשי ירוד, הוא שחשבת שהאוכל המסוכר ייתן לך "אנרגיה" והרגשת אופוריה. חשבת שזה פותר לך את הסיטואציה. ככה זה נראה בפרסומות וככה אמרו לנו האנשים שלהם האמנו יותר מכל- המורים וההורים. ראית בו פתרון, בתמימות. את לא אשמה.
אבל היום את יודעת: הוא זה שלקח לך בדיוק את אותם הדברים שאת מחפשת שייתן לך, והביא אותך למצב שבו את אוכלת כמו מי שמתחננת על ברכיה רק לחוות שוב את הטעם של אותו מצב טבעי, שהיה שלך מלכתחילה. התקווה הזו לחזור לשם- היא ההתמכרות. התקווה שלך להרגיש שוב חזקה.
ובעודך מנסה להיות חזקה, את נחלשת יותר ויותר.
את הביטחון שלך, הכוחות שלך: הסוכר גונב לך בכל ביס. אל תתני לו לעשות לך את זה יותר.
הגיע הזמן לחזור למעלה, למקום שבו יש לך את היכולות להתמודד. למקום שבו את אמיצה.
תוציאי את הסוכר מהבית שלך.
כל ההתנגדות לזריקה של הסוכר מהחיים שלך מקורם בפחד בסיסי: שכשתרגישי חלשה לא יהיה מי שיציל אותך.
היום את יודעת- את לא חלשה. את חזקה. יש לך התמודדויות רבות בחיים- ואת מוכנה לפתור אותן, להתמודד איתן!
את מפסיקה לברוח עכשיו.
עכשיו את יודעת.
קדימה.
💖 אריאל והילה
נ.ב.: זה הזמן שלך להקשיב לסרטון המקביל (יום 3) בלשונית "חודש 1" שנמצאת כאן למעלה.
הפעם, באמת עצמי את העיניים, והפעם הרגישי איך את מתחילה לעלות ולחזור למצבך הטבעי.
