אני רוצה לדבר איתך היום על מצב מאוד נפוץ שקורה להרבה בנות שעוברות אצלי תהליך.
זו טקטיקת בריחה נוספת, שכמעט ולא שמים לב אליה. היום נשים עליה דגש מיוחד כך שתוכלי לזהות אותה כשתקרה לך. לטקטיקה הזו קוראים: "לקחת את עצמך כמובנת מאליה".
כדי להסביר את המאפיינים של הטקטיקה, אני אתן לך דוגמא מעולם הילדים.
בואי נחשוב על סיטואציה שילד קיבל הרבה שיעורים במתמטיקה, ו… מה לעשות, הילד רוצה לצאת לשחק עם החברים בחוץ או לשחק במחשב, ולא ממש בא לו לסיים את כל העמודים. הוא מבין שמתמטיקה זה חשוב אבל כרגע יותר חשוב לו להיות חופשי מכל זה.
באיזשהו שלב, אחרי שסיים עמוד וחצי, הוא מחליט ש"אין צורך" להשלים הכל. כי הוא "כבר הבין את החומר וזה סתם חוזר על עצמו".
מה היית אומרת לילד כזה אם הוא היה הבן שלך? כמובן, אני מקווה, שהיית דורשת שיסיים את כל המטלות עד הסוף, כמו שביקשו ממנו, ורק אח"כ ילך לשחק. היית מדגישה בפניו את החשיבות של התרגול, אפילו אם לפעמים התרגילים דומים. כי כדי שהחומר באמת ייקלט אצלו במוח, לא מספיק להשלים חלק מהשיעורים, חשוב להתמודד מול עוד ועוד תרגילים, כדי להיות מסוגל להגיע לשלב הבא אחרי מספיק אימון על השלב הקודם.
בתור אמא לילדה בכיתה ג', אני מזהה אצל הבת שלי הרבה פעמים את נסיון הבריחה הזה. זה לא שבאמת היא הבינה הכל והתרגילים הבאים הם מיותרים. זה המאמץ וההתמדה לאורך זמן- הם שיוצרים אצלה חוסר נוחות, אל מול הפיתוי לעשות מה שקל וכיפי. אם התרגילים באמת היו באים לה בקלות, היא היתה מסיימת אותם במהירות במקום להתווכח, אפילו היתה נהינת מזה, וגם מספיקה לרוץ לשחק.
אבל לא, היא נאחזת בהצלחה החלקית שלה בפתרון השיעורים, ורוצה לסיים עם זה.
המקבילה למצב הזה בתוכנית שלנו היא חוסר ההשלמה של כל הפרטים בתכנית, ב-100%. אנחנו בעצם "אומרות" לעצמנו דבר כזה: "הבנתי, עשיתי, בואי נמשיך הלאה, אין צורך להתמיד. הבנתי את הרעיון." אם את לא מזהה את זה על עצמך בתוכנית, את באמת במצב מצויין.
אבל אם עד היום, היה אפילו יום אחד, שבו לא מילאת 5 הצלחות למשל- יכול להיות שאת משתמשת בטקטיקה הזו. והטקטיקה הזו הרסנית. אני בכוונה משתמשת במילה הרסנית, כיוון שככל שנסיון הבריחה הוא יותר מתוחכם ומסווה, ואנחנו מאמינות שהוא אמיתי, כך קשה יותר לשחרר אותו, וכך הוא מחריב לנו את השינוי ביעילות, בלי שכמעט נשים לב.
אם לא מילאת 5 הצלחות בצורה מלאה, הצלחות משמעותיות, תוך שימוש בכתיבה ארוכה ומפורטת, עם טעויות מזוהות ותיקונים, עם החלטות אמיצות, תובנות חשובות, והוקרה אמיתית לעצמך, מתוך המחשבה של "הבנתי את הקטע, הלאה"– את במצב שבו את חושבת או מדמיינת שאת עוברת תהליך, אבל את לא.
כי באותו הרגע, בלי לשים לב, לקחת את עצמך כמובנת מאליה.
וזה מסתתר, לא שמים לב לזה . הרי כששילמת על התוכנית הזו לא "לקחת את עצמך כמובנת מאליה", כשעשית כושר, צפית בתוכנית התזונה, הפסקת עם הסוכר.. את ממש בתוך זה. אבל בדברים הקטנים האלה, שם הבריחה מסתתרת. אנחנו רוצות ללכת עם השינוי עד הסוף, כדי שתוכלי להמשיך ולהתמיד עם התוכנית או בלעדיה. זו המטרה.
קל לראות את זה על האהובים שלנו. לא היינו נותנים לילד שלנו לפתור רק תרגיל אחד בהצלחה, ולא להתמיד. היינו מזהים את ניסיון ההתחמקות שלו מיד. אבל על עצמנו?
למה שלא נבצע הכל כמו שצריך בעצמנו? האם זה לא יהיר קצת, כלפי עצמנו, שאנחנו לא מקפידות לעשות את הדברים בצורה מושלמת? וחושבות ש"יהיה בסדר" גם בלי כלי אחד או שניים שיש בתוכנית כי "זה לא העיקר", "זה לא חשוב", "אני מספיק טובה בזה, אין לי בעיה בתחום הזה, אתם לא תלמדו אותי".
אז זה כן העיקר. כי העיקר הוא לא לקחת את עצמך כמובנת מאליה. העיקר הוא ללמוד לקחת את עצמך כדבר החשוב והיקר ביותר שקיים ביקום. כדבר שצריך להשקיע בו, כל הזמן. העיקר הוא לעשות שינוי אמיתי שיקח אותנו למקום חדש. מקום חדש זה אומר לשנות הרגלים באמת. מקום חדש זה אומר לקחת את הדימוי העצמי שלנו לגבהים חדשים, על זה כלי ההצלחות למשל עובד, ועובד טוב. את רק צריכה להשתמש בו כמו שצריך!
הדבר החשוב ביותר הוא את. אם כך, מה מסתתר מאחורי השימוש בטקטיקה הזו? למה אנחנו עושות את זה?
הסיבה היא, שוב, הפחד.
כשאת בוחרת לוותר על משהו, כי "כבר קלטת את הקטע", את לוקחת את עצמך כדבר מובן מאליו. מתחת לזה את מזלזלת בעצמך, ובדרך, בורחת מפני ההצלחה שלך. כי מתחת לזה, את מאמינה שאת חלשה מדי בכדי להצליח באמת לאורך זמן, שאת חלשה מדי בכדי להיות אישה מאוד מאוד חזקה, נפשית ופיזית. אשה חטובה, שנראית מליון דולר, גם אחרי 10 לידות.
אנחנו פוחדות לשנות את הזהות הפנימית שלנו למשהו חדש, עם תוצאות גבוהות וציפיות גבוהות יותר. גם צפיות שלך מעצמך, וגם צפיות גבוהות יותר של הסביבה.
זה בא לידי ביטוי בכל התחומים בחיים. אם תתעמקי בכך תוכלי לזהות את זה.
היום שמנו על הנושא הזה את הדגש. תוכלי לזהות אותו בכל מצב בו את מפסיקה להתמיד, להשקיע, מפסיקה לבצע שינוי אמיתי וצמיחה. תוכלי מעכשיו לתקן.
בכוונה קראתי לזה "לקחת את עצמך כדבר מובן מאליו". כי אין אישה שאוהבת שלוקחים אותה כדבר מובן מאליו. היינו רוצות שיתייחסו אלינו כדבר חשוב, כדבר כל כך חשוב שאי אפשר בלעדיו.
ובכן, האם אנחנו מוכנות להתייחס כך, לשם שינוי, לעצמנו?
