לפני יומיים דיברנו על כוח רצון, ועל הסיבות שבגללן לא כדאי לסמוך עליו, אלא להיפך- לנסות להימנע ממנו ככל שניתן. היום אני רוצה להסביר קצת יותר לעומק- מהו אותו כוח רצון מסתורי?
מאיפה מגיע כוח רצון ולמה הוא לא מחזיק מעמד לאורך זמן?
את קבלת ההחלטות שלנו אפשר להמשיל למאזניים שאיתן המוח שלנו מקבל החלטות כל הזמן:
אם נניח לפנינו מאזניים כשבצד ימין למשל יש משקולת, המאזניים יטו לצד ימין באופן טבעי. נוכל לקחת את היד שלנו, ללחוץ על הכף השמאלית בכוח, ולהטות אותן חזרה, אולם ברגע שנעזוב, שוב הן יטו ימינה.
כך גם במוח. ההחלטות שלנו נוטות לצד אחד ע"י אמונה מסוימת. כוח הרצון יכול להיות הכוח שיטה את המאזניים בחזרה לצד שמאל, כנגד הנטייה הטבעית שלהן. אבל הוא לא יכול לעשות זאת לאורך זמן. ברגע שהוא ירפה- המאזניים יחזרו לנטייה הקבועה שלהן.
למעשה, כוח הרצון- גם הוא סוג של אמונה. אך אני קוראת לו: אמונה רדודה.
בתוככי המחשבות שלנו, ישנם שני סוגי אמונות: רדודות ועמוקות.
אמונה רדודה היא שכנוע קצר טווח שהגיע זה עתה. השכנוע יכול להיות הגיוני, יכול להיות חכם מאוד, אבל הוא לא חודר לעומק. מדוע? מכיוון שכדי שרעיון יחדור לעומק ויהפוך לאמונה אמיתית, צריך שיהיה לו ביטוי פיזי, מוחשי, צריך שתהיינה התנסויות אמיתיות במציאות שבהן הרעיון יהפוך לאמת מוחלטת. אחרי כמה וכמה הוכחות שנראה במציאות, והסברים הגיוניים, נאמין באמת שיש קשר של סיבה ותוצאה בין דברים: ואז האמונה הופכת לעמוקה.
האמונה העמוקה היא המשקולת ששמנו בצד ימין, היא קבועה שם. היא אף פעם לא מאכזבת והיא הפכה לברירת מחדל: האמונה הזו תמיד תטה את המאזניים לאותו הצד.
לעומתה, כוח הרצון מגיע כאמונה רדודה. המהות שלו היא הסבר תיאורטי, אנחנו לא רואים את התוצאה מיד, קשה לנו לחבר ולראות את הקשר של הסיבה- והתוצאה. זוהי האצבע שמנסה להטות את המאזניים לכיוון השני- אבל היא זמנית, והיא נחלשת ולבסוף נעלמת, והמאזניים שוב נוטות לצד בו יש משקולת.
דוגמא:
ילדה יכולה לקבל מההורים שלה את מלוא המחמאות על כך שהיא מושלמת, יפה ונהדרת. במציאות, הילדה תשווה את עצמה כל הזמן לתמונות של בנות אחרות שמוגדרות "יפות" או "נהדרות" ע"י מספר העוקבים באינסטגרם, ואם במציאות היא תראה שהיא לא מצליחה לאסוף מספיק עוקבים היא עלולה להאמין שהיא לא מספיק יפה.
המילים של ההורים היו מאוד חמות ומחזקות, אבל בפועל, האמונה שהתקבלה על ידי המציאות- היא האמונה שהילדה תאמין בה באמת, ותתנהג לפיה.
כמו בדוגמא הזו, כך גם בחיים: בכל כך הרבה מקרים אנחנו טועות באמונות הכי בסיסיות שלנו, אבל אין לנו דרך לשנות אותן- כי המציאות "מוכיחה" לנו אחרת ומובילה (בטעות) לאותה המסקנה, והמילים- יפות ככל שיהיו, הן אינן תחלופה לניסיון שלנו בשטח.
אני כותבת "מוכיחה" במירכאות, כיוון שאני מתכוונת דווקא לאותם המקרים שבהם גורמים מסוימים הצליחו לעוות את המציאות, וליצור מציאות שקרית, מזויפת.
וזה מה שקורה לנו גם בנושא האוכל, והסוכר. הרי שמענו מיליון פעם שסוכר זה לא בריא, מדוע אנחנו ממשיכות לאכול אותו? כי במציאות שלנו, הוא סופר טעים, ומכניס אותנו לאופוריה מושלמת. אם המציאות אומרת לי שהוא טוב, והפרסומות אומרות שהוא טוב, וההורים והגננת והמורה אמרו שהוא טוב, והחברים והשכנים כולם כולם אומרים כמה הוא טוב וטעים ומנחם ומפנק… אז כנראה שהוא באמת טוב. וזו הופכת להיות האמונה העמוקה שלי.
כשיש לי כזו אמונה עמוקה, היא כמו משקולת גדולה מאוד על המאזניים שלי, והיא נשארת שם לכל החיים אצל כל כך הרבה אנשים.
⚖
שימוש בכוח רצון, זה לקחת אמונה רדודה ולנסות להכניע אמונה עמוקה.
בהתחלה, האמונה הרדודה היא ברורה, חדה, בנויה בצורה מסודרת וקוהרנטית, היא משכנעת. אבל למוח שלנו קשה לשמור את הזיכרון של ההסבר המדויק הזה שלם, בתבנית ברורה. זה כמו לנסות לזכור מספר טלפון בעל פה- הוא מתפוגג לנו בזיכרון.
ואז, עם כל הרצון הטוב, אנחנו מגיעות לרגע שבו מונחת לפנינו עוגה: והאמונה העמוקה עולה.
המאפיינים שלה הם אינם מחשבה סדורה ומנומקת. המאפיינים שלה הם רגשות, נוסטלגיה, תחושת ביטחון. אלו דברים שאנחנו זוכרות טוב יותר, והם באים ביחד עם כל המסרים הפיזיים של הגוף, שהפך להיות מכור.
האמונה הזו, היא תחושה אמיתית בפועל ולא רעיון באוויר. ולכן היא תמיד תנצח.
זו הסיבה שכוח רצון מתפוגג. כי הוא רק מחשבה. זו הסיבה שמוטיבציה מתפוגגת: היא מחשבה.
זו הסיבה שבכל דיאטה אחרת אנחנו נחזור מהר מאוד לסוכר: כי הסוכר הופך לאמונה. לרגשות. ואין סיכוי להכניע רגשות שנחשבים בעינייך לאמיתיים בעזרת מילים בלבד, את צריכה לעבור חוויה.
וזה מה שאנחנו עושות כאן: עוברות חוויה.
בשיחות איתי, בכניסה היום יומית שלך לתוכנית, בגמילה שלך מסוכר, בהרגשה ובתשומת לב שלך לאנרגיה שלך- שעולה ויורדת, בצפייה שלך בעצמך במראה כשאת לאחר כמה ימים ללא סוכר תשושה, עייפה, עם כאב ראש, מבולבלת: את מרגישה את "המתנות" האמיתיות שהסוכר הביא איתו! יחד עם ההסברים היומיומיים שלי את מבחינה איך הוא לוקח אנרגיה, את מרגישה איך הוא הוריד אותך לקרשים: בגמילה את רואה את זה יום יום. במדדים את רואה את ההתמכרות שהיתה לך, את רואה איך את מנסה לברוח לתירוצים, את מבינה מה שהגוף שלך ניסה לספר לך כל כך הרבה זמן, את חווה משהו אמיתי ומתמשך- וכך מפתחת אמונה חדשה.
אנחנו שמות עכשיו משקולת אמיתית בצד השני של המאזניים, ובמקביל מוציאות את המשקולת הישנה של הסוכר.
זה כבר לא כוח רצון יקירה. יש לך היום כוח חדש מול הבעיה שליוותה אותך כל כך הרבה שנים. היום יש לך אמונה חדשה. היום את כבר מאמינה, שלגוף היפה שלך את לא מכניסה עוד זבל. מהיום את מקשיבה לו ומאמינה לו.
היום את מאמינה, בעצמך.
קדימה! התוכנית ממשיכה ואת מתמידה יום יום! אני סומכת עלייך!
⚖
💖הילה ואריאל💖
