כשאני מדברת על ההתמכרות הנפשית, רבות המשתתפות שטוענות שגם לאכול גלידה ועוגות כשקורה משהו קשה, זה סוג של התמודדות.
כלומר, זו הדרך שלי להתמודד כרגע עם הקושי- לאכול.
החידוד שצריך לעשות כאן הוא כפול:
- קודם כל אני אוכיח לך שזו לא התמודדות: אם הילד שלך בוכה בחדר, ויש לו חום גבוה- זו סיטואציה לא נעימה.
אם במקרה הזה במקום לעזור לו, תלכי לאכול עוגה, או תלכי לישון- האם את מתמודדת עם הסיטואציה? האם את מתמודדת עם הבעיה?
התשובה היא כמובן לא. זו לא התמודדות עם הבעיה אלא בריחה ממנה.
- למה בכל זאת, אנחנו חושבות שזו כן צורה של התמודדות? כי זו אכן התמודדות, רק עם משהו אחר.
כשאנחנו משתמשות בחומר "משכך כאבים" אנחנו מתמודדות עם: הכאב.
הכאב הוא לא הבעיה עצמה, הכאב הוא סימפטום.
כמו שאם נקבל מכה ברגל, יופיע כאב פיזי שהוא סימפטום שנועד להתריע לנו שיש בעיה, כך גם הכאב הנפשי: תפקידו להתריע לנו שנוצר פער בין הציפייה שלנו, לבין המציאות.
המוח שלנו כל הזמן עסוק בלתכנן ולנסות לנחש או "לדעת" מה הולך לקרות. יש לנו ציפייה שדברים יקרו בצורה מסויימת, ואכן במרבית המקרים המוח בהחלט מצליח "לנבא" מה צפוי לקרות. אבל לפעמים זה לא כך.
אם ציפינו שהילד יהיה בריא כמו בכל יום רגיל, אבל בפועל הוא עם חום- יש צורך להפעיל כמה התראות נפשיות כדי להיכנס למצב אופטימלי של טיפול בבעיה.
אם בן הזוג נפרד ממך, ונוצר כאב- זה כי נוצר פער בין הציפיות שלך לבין המציאות בפועל- עכשיו כשהמציאות הבלתי מתוכננת טופחת על פנינו, יש צורך בהמון פתרונות להמון בעיות חדשות שבאות בעקבות הפרידה, יש צורך במענה להמון פחדים- כלומר יש צורך בכאב כדי שתפעלי ותתקדמי.
בדרך כלל, מה שאנחנו עושות הוא "לכבות" את הכאב על ידי משכך כאבים פיזי- הסוכר. בני אדם עושים את זה עם כל כך הרבה סוגים שונים של חומרים: ניקוטין, אלכוהול, מריחואנה, ואפילו סמים קשים. אצלך, אם את בתוכנית הזו, זה כנראה הסוכר.
למזלך, קל יחסית להיגמל ממנו.
אבל השאלה הגדולה ביותר היא האם תצליחי להחזיק מעמד, כשיכאב. כאן שינוי התפיסה שלך צריך להיות.
המענה על השאלה- "האם כאב הוא טוב או רע" צריך להיות אצלך: "הוא אומנם קשה, אבל הוא בא לטובתי."
כאב נועד להזהיר ולהתריע על הפער שנוצר, לדליק נורה אדומה שדורשת פתרונות- ועכשיו. כאב הוא הזדמנות להביע כל כך הרבה ערכים בחיים שלך: אומץ, נחישות, פתיחות, עוצמה. הכאב מאפשר לך לצמוח, לתקשר עם הסביבה טוב יותר, למצוא דרך חדשה, למצוא פתרונות שיקחו אותך קדימה.
כדי להמשיך, אני זקוקה לפתיחות שלך.
עכשיו, כדי להשלים את הלימוד הזה, כדי להצליח להוכיח את הרעיון מעל לכל ספק, אני חייבת שנלך למקום הכי גרוע שיכול להיות: מוות של מישהו קרוב.
מדוע לדעתך מופיע כאב?
הכאב מופיע כי הפער שנוצר בין הציפייה למציאות הוא ענק. אם מדובר באדם זקן שהיה על ערש דווי, ההשלמה עם האבדן כבר נכנסת למערכת הציפיות – אז זה קצת יותר קל.
אבל אם זה משהו שקורה בפתאומיות- הכאב כמובן יכול להיות עצום. האובדן, הוא אובדן של כל כך הרבה ציפיות בבת אחת, שנדרש שינוי בכל תחומי החיים. פחד וכאב עולים כשאין עדיין פתרונות ותשובות לשאלות שנפתחות בין רגע.
לכן הכאב הוא כל כך עצום: יש כל כך הרבה החלטות לקבל, כל כך הרבה דברים משתנים בבת אחת- שהדבר היחיד שניתן לעשות ברגעים הראשונים הוא להתכחש ולהיאחז בציפיות, לא להכיר במציאות.
במקרים כאלה, של כאב גדול מנשוא- לפעמים זה מרגיש שיש "חובה" לקחת משכך כאבים כלשהו. זה מאוד הגיוני, הרי זה כמו לתת משכך כאבים לפצוע לאחר תאונה קשה, לא?
ובכן, התשובה היא לא. ואני אסביר את ההבדל: משכך כאבים לכאב פיזי, נותנים בבית החולים לפצוע במקביל לטיפול מסור בכל הבעיות, ולא במקום הטיפול הנחוץ להצלת חייו. הכאב היה נחוץ מאוד כדי שהאדם יבין שיש לו בעיה חמורה ושיש צורך דחוף בפתרונות. חשבי על כך- אם לא היה מופיע כאב, לא היינו יודעות בכלל שיש בעיה!
הכאב הנפשי, כשקורה משהו רע, הוא נחוץ באותה מידה. כגודל הכאב- כך אנו יכולות להבין כמה הדבר היה חשוב לנו וכמה אנחנו צריכות פתרונות לבעיות החדשות שנוצרו, וברגע שנבין את זה ונתחיל לפעול כדי לקחת את עצמנו קדימה, בתוך המציאות שנוצרה- כך הכאב יפחת, וישתחרר.
גלידות, עוגות, חפיסות שוקולד- אינן פתרון לבעיות. הם רק סוג גרוע במיוחד של "פתרון" לכאב עצמו. הן מכבות את ההתרעה- כאילו היא לא נחוצה. הן משככי כאבים שחולפים אחרי זמן מאוד קצר ומותירים אותנו בדיוק עם אותה הבעיה, רק עם התחושה- שאין לנו כוחות להתמודד.
הדרכים והפתרונות להתמודדות תמיד נמצאים אצלך. יכול להיות שיש לך סימני שאלה לגביהם ואת צריכה עזרה מאנשי מקצוע- אבל גם הפנייה הזו למישהו/י חיצוני/ת זה פתרון ראשוני שבא ממך.
הפתרונות אצלך. את יכולה לצאת לדרך, ולהתחיל לתכנן ולבצע אותם מיד כשקורה משהו בלתי מתוכנן בחייך. ה"בעיה" הגדולה היא שאנחנו חוששות לבצע את הפתרונות האלה.
אנחנו חוששות לבצע אותם כי אין לנו מושג מה יהיו התוצאות. לפעמים אנחנו עד כדי כך פוחדות מחוסר הידיעה לגבי התוצאות של הפתרונות שלנו, שאנחנו מעדיפות לשחזר את הכאב ולמתוח אותו לתקופה ארוכה יותר. אנחנו עדיפות לבחור את צד הקרבן.
כאב הוא קצר טווח. אם אנחנו מותחות אותו יותר ממספר ימים אנחנו מפעילות מנגנון חדש ושונה: קוראים לזה ייסורים. (ועליהם תקראי בפרק הבא.)
לסיכום: סוכר, כמו סמים אחרים- הוא משכך כאבים. זה שהוא מאוד, מאוד, מאוד נפוץ, זה שהוא נמצא עמוק בתרבות שלנו, לא הופך אותו ללגיטימי. הוא פוגע בך בכל כך הרבה תחומים בחיים!
יש לך כוחות להתמודד עם כל דבר. יש דרכים להתמודד ואת יודעת את זה, הרי לא חסרות דוגמאות בעולם לאנשים מעוררי השראה שבחרו לעשות זאת.
הגיע הזמן להפסיק לברוח מהבעיות שלך. הגיע הזמן להאמין שאת תצליחי להתקדם.
זוהי עוצמה.
חשבי על כך.
