להרוס את המשחק
"להרוס את המשחק" זוהי טקטיקה בה משתמש ילד שחושש להשתתף במשחק. הוא לא מאמין בעצמו.
ניצחון יחייב אותו להעלות ציפיות מעצמו, הפסד רק יוכיח שוב שהוא חלש.
הדבר החשוב לו ביותר הוא לשמור לעצמו על הסטטוס קוו, ולהישאר מוגן.
לכן, הוא משתתף "בכאילו", ומוצא את הדרך לעצור את המשחק במהלכו, ולצאת. הוא מפתח לעצמו סיבה "מוצדקת" שתאפשר לו להיות במסלול שבו המשחק לא מסתיים, והוא אינו מפסיד לגמרי, ואינו מנצח לגמרי. הוא נשאר בעמדת ה"פוטנציאל" ושם מאוד נוח.
הרבה פעמים אנחנו מגיעות למצב הזה. כעת, באמצע התוכנית- אסור לך להוריד את הרגל מהגז ולעצור.
קשה מאוד להכיר בכך שמתרחש תהליך שבו אנחנו "הורסות את המשחק". זה דורש התבוננות פנימה, מעבר להצדקות ולתירוצים שלנו.
הרוס את המשחק מתחלק למספר שלבים:
שלב 1️⃣: הרסי את התוכנית, והסתירי זאת.
זה השלב שהמוטיבציה הראשונית נחלשה, והפחד מתחיל לנהל אותנו. אנחנו מתחילות לזייף:
- לא נורא לעגל קצת פינות
- בסך הכל אני בכיוון
- זה רק קצת
- אני אשתתף בתוכנית מחר ואשלים
- מגיע לי כל הכבוד על הניסיון
- כבר ירדתי קצת במשקל, אז זה לא כל כך נורא
שלב 2️⃣: נצלי את הבעיות ושקרי לעצמך:
בשלב הבא אין ירידה במשקל או שאחרי ירידה מגיעה עלייה של 1-2 ק"ג, עייפות, כאבי ראש.
אם את לא מאפשרת לך להיגמל לגמרי- תסמיני הגמילה מתמשכים.
מי מנצל את המצב? תת המודע שלך. מחשבות כמו:
- הנה זה שוב קורה
- יש בי בעיה
- התוכנית לא עובדת
- איזה באסה
המוח מתחיל לפעול, ועובר בהילוך גבוה יותר למצוא הצדקות להפסקת התהליך ("המשחק") כל מטרתו היא שלא תצליחי בתוכנית כדי להישאר באזור הבטוח. (ויש מספר טקטיקות שונות כמו שלמדנו)
שלב 3️⃣: המתנה להזדמנות בה יופיע מאכל מסוכר/חטיף/עוגה וכו'.
כל ההכנות לשלב הזה הגיעו קודם, בלי שתשימי לב. כעת מופיע שלב השבירה.
מחשבות:
- טוב ממילא זה יקרה שוב
- ממילא יש בי בעיה
- ממילא התוכנית לא עובדת
- ממילא החיים מבאסים, זו הנחמה היחידה שלי.
שלב 4️⃣: הצטדקות. התכנסות.
בשלב הזה את נכנסת עמוק לעמדת הקרבן. ההצדקות יוצרות התעלמות מהעובדה שזו את שפועלת, את השחקנית במשחק.
בנקודה הזו מופיעה חזרה לשלב 1 עד ליצירת כדור שלג מספיק גדול: התוכנית נהרסה.
אפשר לחזור לשגרה המתוקה והנוחה.
למה אנחנו עושות את זה? מי זה "המוח" בכלל שמכשיל אותנו?
התשובה היא: פחד.
הפחד לאבד את הדבר ש"עזר" לנו כל השנים. פותר הבעיות ומפנק הפינוקים: הסוכר.
איך ייראו החיים בלעדיו? מפחיד לחשוב על חיים ללא מתוק.
כל כך הרבה תהליכים במוח מסתיימים בפתרון: "סוכר, ועכשיו".
אין לך עדיין פתרונות אחרים, וזה מפחיד. זהו הפחד לנצח במשחק, הפחד שלא תדעי איך להתנהל כשהמשחק יסתיים.
במקביל, זה מפחיד להפסיד באופן גלוי. זו הסיבה שלפעמים אנחנו מנסות, בלי כוונה, להכשיל את זה בלי שאף אחד ישים לב.
בשביל זה אני כאן. אני לצידך. אני שמה לב לכל הניסיונות להיכשל בכוונה, אני רואה אותם. אל תשכחי שהייתי בדיוק בעמדה שלך. אני רוצה להראות לך: החיים ללא סוכר יהיו כל כך הרבה יותר מתוקים בקרוב.
תני למאמץ שלך עוד קצת זמן, תני לעצמך הזדמנות לנצח הפעם- אל תפלי לתרגילים הישנים, לזיופים. הפעם את מצליחה. זו התוכנית האחרונה שלך! אנחנו באמצע הדרך ומגיע לך לנצח פעם אחת ודי!
אז אם את מזהה שהמדדים שלך לא מושלמים או שאת לא נכנסת לתוכנית יום יום: את נמצאת בתירוצים, ואת הורסת את המשחק. את יודעת את זה, וגם אני יודעת את זה.
זהי את המיקום שלך על הרצף בין השלבים 1-3, ולמדי מכך. השאירי אפס מקום לשיפוטיות. את לומדת!
עכשיו, בחודש השלישי, הגיע הזמן למלא אחר ההוראות בשלמותן כאילו החיים תלויים בזה.
הם באמת תלויים בזה.
עכשיו את מנצחת. עכשיו את יוצאת ממלכודת של שנים, ואת תסיימי את התוכנית הזו כשנתת מעצמך את כל ה- 100% שלך, בלי. להרוס. את. המשחק.
קדימה!💖❤️🔥💖
