ברוכה הבאה!
היום זהו היום החמישי שבו אנחנו מעמיקות בנושא המרכזי שלנו: הגמילה מסוכר.
בסרטון המקביל שלנו מהחודש הקודם, דיברנו על גורם מאוד חזק שמשפיע עלינו נפשית כשאנחנו מנסות להיגמל מסוכרים ופחמימות ריקות, אלו הם דווקא האנשים שאנחנו אוהבים: החברים והמשפחה. אני ממליצה לך עכשיו לצפות בו שוב. (בלשונית למעלה "חודש 1")
היום נעמיק קצת את הנושא:
בסרטון למדנו שההתמקדות צריכה להיות בנו, ולא במחשבות של אחרים. למדנו שעדיף כרגע לעשות את התהליך בלי לדבר עליו יותר מדי, עד שבאמת נוכל לבצע את השינוי ולצאת לדרך חדשה.
היום כשאת כבר עם הרבה פחות סוכר בחיים אני רוצה להסביר על אמונה חזקה שיש לנו לפעמים לגבי אותם האנשים הבריאים. איזה סטיגמות ומיתוסים יש לנו עליהם?
- המיתוס שלא טעים להם: כמי שאכלה אוכל מאוד מתוק (פחמימות מעובדות מאוד), היו לך המון רגעים של אופוריה מהמאכלים האלה. הטעם החזק של שוקולד למשל, או של עוגה מדהימה- ולאחריהם תחושה אלוהית של "מממממ וואו". את מכירה את ההרגשה הזו, ואת אוהבת אותה, לכן, טבעי מאוד שתחשבי שמי שמוותר על כל הטוב הזה, הוא בעצם.. סובל!
הרי הטעם של סלט הוא הרבה פחות מהנה מהעוגה, אבוקדו הוא הרבה פחות מסעיר מנוטלה בשילוב חמאת בוטנים, נכון?
ובכן, זה עדיין מיתוס.
כי באמת טעים להם. מאוד טעים להם. זה עובד ככה: הטעם ותחושת האופוריה שלנו מהאוכל באה לידי ביטוי בחומרים שמאפשרים את תחושת הסיפוק הזו (לא חשוב כרגע השמות שלהם), החומרים בנויים לפעול על קולטני המוח, וליצור גירוי מסויים. הגירוי הזה יוצר הנאה גדולה.
כשאנחנו אוכלות סוכר אנחנו יוצרות בפשטות גירוי חזק מדי, והמוח "מכבה" לנו קולטנים כדי להתאים את עצמו. למעשה, דפקנו לעצמנו את ההנאה. אין דרך אחרת לומר זאת.
לכן כל כך טעים למי שלא נוגע בסוכר ובמאכלים המעובדים האלה: יש לו פשוט הרבה יותר קולטני הנאה. האנשים האלה מרגישים מתיקות והנאה גדולים יותר מכל דבר שהם מכניסים לפה, הסלט ממש טעים להם, והם יכולים לאכול אבוקדו בכפית כמו גלידה ולהרגיש את אותה ההנאה!
למעשה, לא רק שיותר טעים להם- הכל יותר כיף להם. מערכת ההנאה שלהם פשוט עובדת כמו שצריך. כשהגמילה שלך מסוכר תסתיים לגמרי, את תרגישי את זה על עצמך!
- המיתוס שלא כיף איתם- לפעמים, עולה הפחד שבלי להכין ולאכול עוגות, בלי לשתות אלכוהול במסיבה, בלי להכין קינוח ליום שבת, את יוצאת.. מעפנה. (אין לי מילה אחרת)
ובכן, זה שוב מיתוס.
הבסיס של המיתוס הזה הוא חולשה וחוסר ביטחון. אני רוצה שתחשבי על כך: נניח שאת אוכלת רק בריא, האם הפכת לאדם אחר? האם את כבר לא כיפית? האם יש סיבה שהחברות שלך או המשפחה פחות יאהבו אותך?
אם למישהו או מישהי יש בעיה איתך בגלל האוכל שנמצא לך בצלחת, או בגלל האוכל שאת מכינה- אז אולי עדיף להסביר לו/ה לה שלא כך מודדים אותך. לא מודדים אותך לפי האוכל שלך, אלא לפי האישיות שלך.
האנשים הבריאים מבינים את החשיבות של גוף בריא, והם לא יכניסו לעצמם חומרים מזיקים- וזה בלי קשר לסביבה, בגלל שלא צריך להיות כזה קשר.
יש לך יכולת להיות סופר כיפית גם ללא חומרים/סמים כמו ניקוטין, אלכוהול, וסוכר. ואם האנשים סביבך לא רואים את זה, אולי כדאי למצוא כאלה שכן יראו את זה.
למעשה, ההיפך הוא הנכון. כשאת אוכלת בריא, את השראה. הביטחון שלך עולה, היכולות שלך עולות. אנשים מקנאים בך ורוצים להיות עוד יותר בחברתך- כי את לא תולה את האישיות שלך במוצרים ובדברים חומריים.
- המיתוס שאין להם מה לאכול: לפעמים נראה לנו שקשה להיות בריא, כי צריך להתכונן טוב טוב עם אוכל מוכן, ואין כל כך מה לבחור במסעדה.
המיתוס הזה הוא די נפוץ, אבל הוא די קל לניפוץ.
יותר קשה להיות לא בריא. האנשים הבריאים פשוט לא רעבים כל הזמן.
הבריאים חוסכים זמן התעסקות עם אוכל, פשוט אין צורך בכל כך הרבה ארוחות, ואין צורך בכל כך הרבה מחשבות, תחושות אשמה וייסורים.
בנוסף, ההנאה מהכנת האוכל היא מדהימה הרבה יותר מהכנת עוגה למשל- כי יש סיפוק והנאה גדולים מאוד מכך שהאוכל בריא. אנחנו מדמיינים את האנרגיה שהאוכל נותן לנו, את הוויטמינים והיתרונות של כל מאכל. זה כמו סיפוק שאחרי אימון- הידיעה שעשית משהו ממש טוב לעצמך, שבחרת נכון.
לגבי מסעדות, אין כל כך שאלה. הסלטים המטורפים ושאר המנות הבריאות נמצאים היום בכל מקום. נראה שאלה שאוכלים לא בריא, מקבלים מנות יותר ויותר מתוקות ויותר ויותר מזיקות, ואילו בצד השני יש יותר ויותר מנות בריאות מדוייקות ומדהימות. אפילו מנות טבעוניות תופסות מקום בכל תפריט, תבדקי אותי.
אז עד כאן, ניפוץ כמה מיתוסים שיעזרו לך כשאת אולי בטעות "משווה" את עצמך לאחרים סביבך. עכשיו את בדרך הנכונה, את עוקפת אותם בסיבוב, וממש, אבל ממש, לא מפסידה כלום!
קדימה!
