ברוכה הבאה!
יום רביעי מתוך 5 שבו אנחנו מטמיעות ומעמיקות בנושא הכי חשוב בתוכנית: הסוכר.
בסרטון שלנו מתחילת התוכנית, דיברנו על גורם מפתיע שנאבק בכל כוחו כדי לגרום לנו לאכול סוכר ופחמימות ריקות: חיידקי המעיים שלנו.
חשוב מאוד לצפות בו שוב.
היום נעמיק קצת את הנושא:
לפעמים, גם אם אנחנו אוכלות ארוחה מלאה, וגם אם הארוחה הזו בריאה, הבטן מרגישה כאילו עוד חסר לה משהו. לפעמים לא מובן למה אחרי ששבעתי אני עדיין רעבה, בבטן. זה קורה בשלב הגמילה ומעט לאחריו.
זו לא הקיבה. היא מלאה. היא לפחות מלאה מספיק כדי לא לשלוח אל המוח את ההורמון גְרֶלין, שמכונה "הורמון הרעב". גרלין נוצר בקיבה ככל שהיא מתרוקנת. ממנה הוא יוצא למחזור הדם ונוסע למוח, לחולל בו את התחושה של בטן מתרוקנת. רעב שמזדחל לבטן הוא לא באמת תחושה פיזית של הבטן. זה ההורמון, מדבר לנו בתוך הראש. לגרלין יש עוד דרך לגרום לנו לאכול: הוא מחדד את חוש הריח. וכך גורם לנו לחוות יותר טעם. יותר גרלין – כלומר קיבה שריקה זמן רב יותר – יחזק את ה"בשריות" בבשר, התפוחיות בתפוח וכך הלאה. מכירים את הציטוט "הרעב הוא הרוטב המשובח בעולם"? זו הביולוגיה שמאחוריה.
אז זה לא גרלין. אז מה כן?
ייתכן שאת ארוחת הבוקר השנייה מישהו אחר הזמין. מישהם.
בגבול המעי הדק והגס ניצב מטרופולין צפוף ושוקק של מיקרובים, כק"ג וחצי של אלפי סוגי תרביות חיידקים. בעשורים החולפים עולם הרפואה מתעניין יותר ויותר במקטע המעיים הזה, ובהשפעה המפתיעה של המיקרובים על הבריאות וחיי היומיום – גם בטעם באוכל.
חיידקי מעיים מתפקדים כמו עוד איבר פנימי, עוצמתי ומוזר. אצלנו הם התחנה האחרונה במסע העיכול. הקיבה טחנה, המעי ספח תוך שהוא דוחף את העיסה במורד שרוולו, ולבסוף, מה שלא נספג בדפנות המעי מגיע אל החבורה התוססת. בעוברו דרך החיידקים, המזון עובר התססה, פירוק ועיבוד מסוגים שגופנו לא יודע לבצע. החיידקים האלה הם חוליה חסרה גורלית להבנת הקשר בין תזונה לבריאות.
ויש להם דרישות. חיידקים שניזונים מסוכר רוצים יותר סוכר. אלה שניזונים מסוג מסוים של סיב תזונתי ירצו מזונות שמכילים אותו. את זה מיקרוביולוגים חוקרים בימינו. אבל כבר מבינים שהם יודעים לבקש: חיידקי מעיים מסוגלים לפלוט הורמונים, מהסוג שפועל במוח. רבים מהם מייצרים דופמין, "הורמוני תגמול", החומרים שמהם עשוי עונג.
כשאני מאכילה את החיידקים שלי באוכל שהם אוהבים, כלומר באוכל שהכי מתאים להם, הם פולטים בתגובה הורמונים שגורמים לי לחוש סיפוק רב יותר. הם הופכים את האוכל שמתאים להם לטעים לי יותר.
וזה עוד יותר מורכב: המעיים מרוצפים נוירונים. טכנית, הם מוח עצמאי קטן לענייני עיכול, שמחובר למוח הראשי בחוט עצבי יחיד. וחיידקי המעיים למדו לגרות אותם, ולשלוח למוחנו אותות שיתמרנו את ההתנהגות שלנו, עם דחפים או שינויים במצב הרוח.
מה שהולך ומתקבע כעובדה במדעי החיים הוא שהטעם שלנו הוא לא רק שלנו, הוא גם שלהם.
כשאנחנו בגמילה, הם לא מפסיקים לצרוח שהם רוצים את כל מה שהתרגלנו אליו: סוכר, עוגות, בצקים וכו', אבל עכשיו, לאט לאט- אנחנו משנות שם את הרכב האוכלוסייה.
לאט לאט ההעדפות שלך הולכות ומשתנות, גם בגלל השינוי שאת יוצרת בהרכב קהילת החיידקים שנמצאים במעיים!
ככל שתתרגלי לאכילה בריאה ללא סוכר, כל האוכל הולך להרגיש טוב יותר, טעים יותר, כיפי יותר- ואז את ב-WIN-WIN אמיתי:
גם טעים לך ולא בא לך יותר ג'אנק, את הופכת לבריאה מאוד, מתמלאת באנרגיה ונראית נהדר.
כיף לא?
המשיכי ככה!
💖💖💖
