ממתיק מלאכותי הוא תוסף מזון כימי בעל ערך תזונתי נמוך מאד, המשמש להמתקת המזון כתחליף לסוכר ומיוצר באופן סינתטי. שימי לב לכמה ממתיקים מלאכותיים וטבעיים שכדאי לך להכיר, תוכלי למצוא אותם על המון מוצרים שאת קונה בסופר:
רשימת הממתיקים מלאכותיים העיקריים:
אספרטיים: ממתיק ללא טעם לוואי, מופיע בעיקר במשקאות קלים, מתיקותו פי 180 מסוכרוז.
סכרין: (ידוע גם בשם "סוכרזית"), בעל טעם לוואי, מתיקותו פי 300 מסוכרוז.
ציקלמאט: פותח כתחליף לסכרין, אין לו טעם לוואי. מתיקותו פי 30-50 מסוכרוז.
אצסולפאם-K: מכונה גם E950 , מופיע במוצרים אפויים ובמשקאות קלים מוגזים, מתיקותו פי 200 מסוכרוז.
סוכרלוז: מתיקותו פי 500-600 מסוכרוז.
מלטודקסטרין– מופק מהידרוליזה של עמילן, במתיקות משתנה.
לחלק מהממתיקים האלה, ישנו טעם לוואי, ולכן הרבה פעמים משתמשים בכמה מהם ביחד כדי לתת טעם כולל דמוי סוכר שבו כל ממתיק מאזן את טעמי הלוואי של הממתיקים האחרים.
מיותר לציין שלממתיקים מלאכותיים יש הרבה חסרונות והם יוצרים לנו נזקים בריאותיים וסיכונים חמורים.
היום נתמקד רק בתחום השאלה האם הם גורמים לנו להשמנה.
בואו נדבר על הגוף שלנו:
רמת הגלוקוז התקינה בדם נעה בין 80-110. הגלוקוז אחראי על הזנת התאים שזקוקים לו, אחראי למלא את מאגרי הגליקוגן וכו'. במילים אחרות, גלוקוז הוא סוג של דלק לגוף.
כאשר אנחנו אוכלות או שותות משהו מתוק (כמו גלידה, משקה ממותק) או משהו שהוא לא מתוק, אבל שכן מתפרק לגלוקוז ועובר למחזור הדם (כמו פסטה, פתיתים). הלבלב מפריש אינסולין למחזור הדם, והאינסולין מאפשר לגלוקוז לעבור ממחזור הדם לתאים.
כשאנחנו מכניסות לגוף מזון או שתייה עם ממתיקים מלאכותיים, שהם מתוקים אבל נטולי קלוריות, (כמו מסטיקים, קולה זירו וכדומה) או ממתיקים טבעיים, כמו: סטיביה, סוויטנגו וכו', הגוף מתחיל להפריש אינסולין מהלבלב עוד לפני שרמות הסוכר בדם עלו בפועל.
כלומר, ברגע שהטעם המתוק נוגע בלשון, עוד לפני שהוא נכנס למערכת העיכול ולמחזור הדם, הלבלב שולח מיד אינסולין למחזור הדם, כהכנה לסוכר שהוא חושב שהולך להגיע. האינסולין מפנה את הסוכר הקיים ממחזור הדם לתאים ורמות הסוכר בדם יורדות.
למה זה קורה? מבחינה אבולוציונית, הגוף לא הכיר בעבר אוכל או שתייה שהם כאלה מתוקים, אבל נטולי קלוריות. הגוף תמיד היה רגיל שככל שמה שנכנס לי לפה הוא יותר מתוק, ככה יהיה לו יותר אנרגיה. לדוגמא: פירות, דבש, קנה סוכר.
אז האינסולין מוריד את רמות הסוכר ממצב שהן בדרך כלל 80-110, והוא יכול להוריד אותן ל 70 או אפילו פחות, כהכנה לסוכר, שהוא חושב שעומד להגיע. בעצם הגוף נכנס למצב של היפו- גליקמיה- חוסר סוכר בדם.
מצב של היפו- גליקמיה הוא נורמלי כשנכנס משהו מתוק לפה, ולא מלאכותי. ההיפו גליקמיה מתרחשת לזמן מאוד קצר, הגוף מכין את השטח לסוכר שעומד להיכנס. הסוכר נכנס, ומעלה את הרמה שלו חזרה.
אבל כשהגוף נכנס להיפו-גליקמיה כתוצאה ממתיקים נטולי אנרגיה, הוא נמצא במצוקה. הוא בעצם דורש אנרגיה או סוכר כדי להחזיר את הסוכר בדם לרמה תקינה. כך בעצם אנחנו הופכות להיות תשושות ועייפות, קר לנו, אין לנו כח. כל התופעות האלה קורות כי הגוף מנסה לסמן שחסרה לו אנרגיה. לכן זה יגרום לנו ללכת ולחפש משהו אנרגטי, אנחנו נחפש אוכל שיכניס לנו אנרגיה, ומהר. כן, ניחשתם נכון, נחפש אוכל כמה שיותר מתוק. לחילופין, הגוף לא יחכה ויתחיל "לפרק" חלבונים כדי להפוך אותם לאנרגיה.
בתוכנית שלנו, המטרה היא לשרוף שומן, לא לפרק שריר. לכן, גם אלו מכן שחושבות שיקלו על עצמן את תהליך ההרזיה על ידי לעיסת מסטיק, ככל שנכניס לפה משהו יותר מתוק ובלי סוכר, אנחנו נזיק לעצמינו יותר- זה יעלה יותר את רמת האינסולין, תיווצר היפו גליקמיה, ירידה באנרגיה, תיאבון ודחף למתוק ופירוק חלבון שהוא יקר לנו. אולי אתן תרדו במשקל, אבל לא בצורה הנכונה. בצורה הזו שורפים שריר במקום שומן, וגם מכניסים יותר סוכרים לגוף שיוצרים עוד שומן.
לכן, אם אנחנו רוצות לרדת במשקל בצורה נכונה, ולא לסבול על הדרך, כלומר לא להיות עייפות, רעבות, מחפשות בנרות את הסוכר, אנחנו צריכות לשמור על רמת האינסולין שלנו טבעית, הגיונית, לפי מה שהגוף באמת צריך.
כשהגוף פועל בצורה הטבעית שלו, אנחנו שבעות הרבה יותר זמן, ואין לגוף צורך לאגור שומן. מתחילת התוכנית אנחנו אוכלות יותר מזונות משומנים איכותיים, אלה שלא תורמים לקפיצה של אינסולין, וכמובן שאנחנו מורידות את הסוכרים והפחמימות המעובדות- לחמים, חטיפי אנרגיה, סוכרים, וכו'.
ומעכשיו אתן גם יודעות- תחליפי סוכר הם ממש לא הפתרון.
