כל כך הרבה זמן היית שם
באזור הנוחות.
הוא לא היה בדיוק נוח, אבל הוא היה מוכר, הכל היה פשוט יותר.
תמד היית יכולה להתחבא מאחורי אותם התירוצים, תמיד היית יכולה לברוח אל המתוקים.
היית יכולה להיות כמו כולם, "לחגוג את החיים" עם עוגות, חטיפים, בורקסים, פיצות, גלידות.. לא לדאוג יותר מדי.
בואי נדבר בכנות, כי את כבר כאן מספיק זמן:
האם את מוכנה לשחרר את המקום ה"נוח" ההוא?
זוכרת איך התחלת? זוכרת למה רצית לעשות שינוי?
האם את באמת מוכנה לוותר על התזונה הישנה לגמרי?
איזה תחושות מעלה בך המחשבה שלעולם לא תחזרי לתזונה ולהרגלים הישנים?
חשש או התרגשות?
כי אם החשש עדיין שם, ואת עושה רק ח-ל-ק מהדברים, מחפפת פה ושם, מזייפת לעצמך… אז הכל יחזור.
העייפות, החולשה, הרעב, והשומן. וזה לא יעצור שם. את יודעת את זה.
השנים שלך רצות, ואני מצטערת לומר לך את זה, אבל הגוף שלך, לא יעמוד באכילת הג'אנק הזו לנצח.
אם את מחליטה לחפף כבר עכשיו, זה יתגבר. הסביבה תדחף לך את הממתקים מכל כיוון אפשרי.
את יודעת את זה.
כשהגוף שלך ייכשל בלהגן עלייך, זה כבר יהיה אולי מאוחר מדי.
יש החלטה שאת צריכה לקבל והיא חייבת להיות סופית.
חשוב לי שתקבלי את ההחלטה הזו, צאי מהמקום "הנוח". יש לי מקום כל כך הרבה יותר נוח להראות לך, זה רק דורש את ההחלטה השלמה שלך ב-100% לעשות שינוי!
שנים חיכית לרגע ש"משהו" יעשה בך את השינוי.
האם זה היה סיפור כיסוי? כדי להמשיך באותה השגרה?
כי הרגע הזה הגיע. הוא כאן עכשיו.
את לוקחת אותו?
את באמת מחליטה אם לעשות שינוי אמיתי או "לשחק אותה" בתוכנית,
ואח"כ מתכננת לחזור ל"תזונה מאוזנת" של לאכול מהכל רק "במידה"? (רעיון של דיאטניות שלא מבינות כלום.)
או שאת הולכת על זה?
הסוכר הזה לא יכול לחזור לארונות מותק. (בנינו, הוצאת את הכל?) נתנו לך כאן הזדמנות, את לוקחת אותה בשתי ידיים או לא?
את צריכה להחליט.
האם את עוזבת את אזור הנוחות, כדי לעבור למקום חדש, טוב הרבה יותר, או נשאבת לאט לאט חזרה למקום הנוח שבו כמעט כולן נמצאות?
האם את ממשיכה בדרך שאפשרה לך "לשרוד", או שאת מחליטה לעבור לדרך שמביאה אותך לקדמת הבמה, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך?
האם את עומדת לאהוב קושי, או שאת חוזרת לאהוב "פינוקים"?
להתפנק זה הכי קל וכיפי, אני יודעת.
אבל הפוטנציאל שאלוהים נתן לך, תמיד שם.
את יודעת מה את שווה.
אזור הנוחות או אזור ההצלחה.
הגיע הזמן להחליט.
אריאל והילה